<h1>רבינו ירוחם ני"ב חי"ג</h1>
<h2>דף יח.</h2>
שביתת כלים אין מצווין עליהם אפילו שהכלי עושה מעשה אם נר שדולקת בשב' וכן כלי ששורין בו שום דבר וכן קדרה אין צריך להפקירם כך פשוט בשבת. וכן מותר לתת גחלים בכלי ברזל ודולקת בשבת. אבל להשאילו לגוי לעשות בו מלאכה אסור כמו שכתבתי בחלק י"ב בדיני הגוי.
<h2>דף יט:</h2>
מחצלאות של בדדין שמוקצות לבית הבד וכן כרכי דזוגי, פירש רי"ף מחצלאו' כרוכות ומונחות לסחורה ונקשרות זוג זוג ואף על פי שהן מוקצ' קיימא לן כרבי שמעון דלית ליה מוקצה ומותר לטלטלן בשב' כך פשוט בשבת ויש מי שפירש מחצלאות שמחברין אותם שנים שנים יחד ומכסין בהן הדגים מפני החמה ועושין מהן על הדגי' כמו אהל והוא מוקצה מחמת מיאוס וקיימא לן כרבי שמעון כמו שכתבתי דשרי ורש"י פירש זוג של מחצלאות שמכסין בהן פרקמטיא של ספינה.
<h2>דף כט:</h2>
לסוך קרקע הבית או להדיחו אסור ואף על גב דקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר גזירה שמא יבא להשוות גומות בידים ואף על פי שקרקע הבית מאבני שיש או מלבנים אסור דגזרינן אטו בית אחר שקרקעו עשוי מעפר כך פשוט בשבת.
<h2>דף לה.</h2>
כלי אפילו שיהיה כבד הרבה לא נתבטל מתורת כלי שיהיה אסור לטלטלו מחמת כובדו כך מוכח בשבת וערובין.
<h2>דף מב:</h2>
כלי ניטל אפי' לדבר שאינו ניטל כך פשוט בשבת ובכמה דוכתי.
<h2>דף מג.</h2>
נותנין כלי תחת הדלף של גשם. ודבר שנותנין בו דלף כיצד מטלטלין אותו בשבת כתבתיו נתיב ד' ח"א.
<h2>דף מג:</h2>
טלטול מן הצד יש בו שני חלוקים כשהוא לצורך דבר האסור כגון הופך מת ממטה למטה אסור כדאמרינן טלטול מן הצד שמיה טלטול אבל אם הוא צריך לדבר המותר וכשנוטל המותר נוטל האסור כגון מעות שעל הכר נוטל הכר והמעות נופלים מאליהן כאשר אכתוב אז אמרי' דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול כך הסכימו כל המפרשי' וכן כתב רי"ף וכן מוכח בשבת.
<h2>דף מד.</h2>
מוקצה מחמת מיאוס אינו מוקצה כגון נר ישן שלא הדליקו בו באותה שבת וכיוצא בו שמותר לטלטלה כמו שכתבתי בח"ב אבל מוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו בו באותה שבת וכיוצא בו אסור לטלטלה וכן מוקצה מחמת חסרון כיס כדאמרינ' דאסור לטלטל מסר גדול ויתד של מחרישה כאשר אכתוב. ומוקצה מחמת איסור דוקא הדבר שהוא בא באיסו' שהוקצה בעבורו כגון שוחט בשבת אבל נבלה שבא בשבת ממילא, לא דמחתכין אותה לכלבים אפילו נתנבלה באיסור כך דקדקו הפסקנים בחולין [י"ד ע"א] וכן מוכח בשבת ובכמה דוכתי. ורי"ף כתב בשבת אנן קי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה מחמת איסור אלא נר שהדליקו בו בשבת דדחייה בידים וגרוגרות וצמוקין וכיוצא בהן ומוקצה מחמת חסרון כיס ע"כ.
<h2>דף מד:</h2>
מטה שיש עליה מעות כל בין השמשות אסור לטלטלה פי' ודוקא במניח דנעשה בסיס לדבר האסור אבל שוכח מנער המטה והמעות נופלין כאשר אכתוב. והא דאמרינן דאסור לטלטלה דוקא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מותר וכמו כן הא דאמרינ' דאסור לטלטלה אפילו נפלו המעות ממנה בשבת דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ואם לא היו עליה בין השמשות ובא גוי והניח עליה מעות בשבת כל זמן שהמעות עליה אסור לטלטלה ניטלו ממנה או נפלו מותר לטלטלה כך פשוט בשבת. ורי"ף לא הביא הא דאמרינן מטה שיחדה למעות אסור לטלטלה דס"ל דההיא אתיא כר' יהודה ואנן ק"ל כר"ש הילכך אין חלו' בכל מה שכתבתי בין ייחדה למעות בין לא ייחדה למעות דמותר לנערה. ובעלי התוס' כתבו דבהא מודה ר"ש הילכך מטה שייחדה למעות אפי' אין עליה מעות אסור לטלטלה בשבת ודוקא שהניח עליה מעות כבר כלומר מאחר שייחדה נשתמש בה כבר והניח בה מעות קודם השבת וראשון נראה עקר.
<h2>דף מה:</h2>
קינה של תרנגולין אסור לטלטלה בשבת כך פשוט בשבת.
<h2>דף מז.</h2>
כל שהוא ראוי לעני מטלטלין אותו לעני ולא לעשיר מא... לו ולא אמרינן הואיל ואם ירצה היה מפקיר נכסיו והיה עני. וכמו כן כל הראוי לעשיר מטלטלין אותו לעשיר ולא לעני ולא אמרינן כל ישראל בני מלכי' כך פשוט בשבת.
<h2>דף מח.</h2>
כתב רבי מאיר שאסור לנגב כוס שהיה בתוכו מים או יין במפה או בשום דבר שמא יסחוט.
צמר או מוכין שנשרו מן הכר או מן הכסת מותר להחזירם בשבת וכל שכן ביום טוב אבל אם לא נשרו כלומ' שרוצה ליתן לכתחלה צמר או מוכין אסור כך פשוט בשבת. לולאות של מלבושים שעל הכתף אם יצאו מהנקב שלהם יש מתירי' להחזירם אם הנקב רחב ויכול להחזירו בקל, מאחר שנשרו, כמו צמר או מוכין שנשרו מן הכר שכתבתי למעלה ויש אוסרים כיון שרגילין לקשרם והוא קשר של קיימא שמא יקשור אותו בקשר קיימ' וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף מט.</h2>
ועוד שם גיזי צמר אין מטלטלין אותם אע"פ שלא נעשו הפתק כלומ' מערכה גדולה להקצותם כי סתם גיזי צמר לטוות ולארוג הן מוקצין. ואם טמן בהן חמין כיצד מטלטלין כתבתי בדיני הטמנה [לקמן נ' ע"א].
<h2>דף מט:</h2>
עורות מטלטלין אותן שהם ראויין לישב עליהן ולהסב בהן אפילו של אומן שעשויין למכור כך פשוט בשבת וכן פסק רב שרירא גאון כר' יוסי משמן של ראשונים.
נסרים כלומר קרשים של בעל הבית מטלטלין אותן ושל אומן אין מטלטלין אותן ואם חשב לתת עליהם הפת לאורחים אפילו של אומן מטלטלין אותם כך פשוט בשבת.
<h2>דף נ.</h2>
חריות של דקל או שום עץ אחר שגזרן לעצים ונמלך לישב עליהן בשבת צריך שישב עליו מבעוד יום ואין צריך שיחשב עליו מבעוד יום לישב בו בשבת כי די שישב בו מבעוד יום לישב בשבת וכל שכן אם קשר שעשה בו מעשה שמוכיח שרוצה אותו לישב או שחשב מבעוד יום לישב עליו בשב' כך פשוט בשבת.
קש או תבן שעל המטה אסור לנענעו בידו בשבת אם רוצה לשכב עליו אבל מנענעו בגופו דסתם קש לטיט עומד אבל אם היה מאכל בהמה או שהיה על המטה כר או סדין שנרא' שחושב לשכב עליו מבעוד יום אף על פי שלא חשב מבעוד יום לשכב עליו בשבת ממש מותר לנענעו בידו כך פשוט בשבת.
מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו לכסות רוק או צואה בשבת ודוקא שיחד לה כלומר לעפר קרן זוית ואם הניחו באמצע הבית גלה דעתו שרוצה לידרס שם וכבר בטלו ואסור לטלטלו בשבת כך פשוט בשבת. מותר לצחצח כלים בשבת בכל דבר חוץ מכלי כסף שאסור לצחצח בגרתקון כלומר מה שמוציאין מחביות של עץ משל יין שנעשה מריח היין בדפנותיה ומגררין אותו משם ונקרא בלעז רשורש ובלשון ערב טרטל, אבל בנתר וחול מותר פי' והוא שיחד לנתר וחול קרן זוית מבעוד יום דאם לאו אסור לטלטלו כך פשוט בשבת.
לחפש שער הראש לבער כנים או לחלוק שער הראש או לחוף מותר דלא אמרי' שמא יתלוש שער וכתבתיו בח' י"א בדיני אשה ותכשיטיה [לקמן ס' ע"א].
לחוף או למשוח פניו ידיו ורגליו או גופו אם הוא בנתר וחול מות' ולא חיישינן להשרת שער בשבת דק"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מות' וכן בעפר כתישה לבנה ואפילו למי שיש לו זקן וכן בכתשן פלפלין וכן מכוספא דשימון שהוא פסלת של שומשמין וכן בברדא כלומר דבר שעשוי מאהל כלומר משרש עשב ששמו אהל ומהדס ומסיגלי פי' ויאולאש בלעז ובערבי סוסן. ולפצוע זתים בשבת ולמשוח בו אסור ואפילו בחול משום בזוי אוכלין מאחר שנמאס כך פשוט בשבת.
<h2>דף נ:</h2>
עשב הנתון בכלי ותחוב בעפר ונוטלין אותו להריח בו ומחזירין אותו לחורו העשוי בעפר כדי שיעמוד לח ונקרא בלשון חכמי' סליקוסתא מותר ליטלו בשבת ולהחזירו ולא חיישינן שמא יזי' העפר וירויח החור ואין צריך שינעוץ אותו מבעוד יום וישלוף אותו כדי להרויח החור כך פשוט בשבת. סכין הנעוץ בין שורות הלבנים וכל שכן בין שורות הקנים מותר ליטלו בשבת ולא חיישי' שמא יזיז העפר בשבת וירויח החור ואין צריך לנועצו מבעוד יום ולשולפו כדי שיהיה החור נכנס ויוצא בריוח ודוקא שקצת מהסכין מגולה ונראה שאינו כלו טמון בין השורות כך פשוט בשבת.
<h2>דף נא:</h2>
בברד או בשלג ליטול ידיו בשבת או במים שיש בהם ברד בימי החרף אסור ליטול בו ידיו ואם יטול יזהר שלא ידחק כך כתבו המפרשי' בשבת על ההיא דאין מרסקין את הברד ואת השלג.
<h2>דף פא.</h2>
אבני' לבית הכסא מות' לטלטלן תוך ד' אמות או בחצר ולהעלותן בגג ולא חיישינן לטירחא ואם לקנח בהן כמלא היד וכמה כמלא היד כלומר במה שמחזיק בהן ידו הן שיהיו ב' או ג' או יותר. ואסור למשמש בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול כך פשוט בשבת בגמ' פר"ח ממשמש בצרור להחליקו כדי שלא ישרט בצרור כשיקנח בו אלא כלאחר יד ממשמש בו כלומר בב' אצבעותיו שלא יראה ככותש ורש"י פי' דרך רפוא' וכתבתיו בח"ט בדיני הרפואות. ועוד פשוט ואסור לקנח בשבת באדמה או (בציפת רגל) [בפיסת רגב] הקרוב להתפרר ואם יש מקום קבוע לבית הכסא שאם ישתיירו שם ערבית יקנח בהן שחרית שיעורם כמלא היד כמו שכתבתי ואם לא כהכרעת מדוכה של בשמים פרש"י כשיעור מכריע מדוכה שדכין בה בשמים דהיינו שיעור כאגוז והוא יותר מכזית ופחות מכביצה וי"מ ראשו של בוכנא שדכי' בו הבשמים ובירושלמי [ה"ו] מפרש מלא רגל מדוכה קטנה. ועוד פשוט ואם יש עליה עד מותר פרש"י על אותה מדוכה קטנה של בשמים יש עליה עד שמעיד שהיא מלוכלכת מצואה וניכר שכבר קנחו בה מות' שכבר נתבטלה מכלי וממדוכה ומותר לקנח בה. ויש מפרשי' אם היתה אבן גדולה יותר מכביצה או שיש לפניו אבנים הרבה יותר ממלא היד ויש עליהן עד כלומר שהקנוח ניכר בהן ומעיד שכבר קנחו בהן מותר לטלטלן לקנח שכבר הוכנו לקנוח. ועוד פשוט ואם ירדו עליהם גשמים ונטשטשו אם רישומן ניכר מותר. פרש"י אם נטשטש מהמדוכ' העד שירדו עליה גשמים אסור לקנח בה דנתבטלה מהיכנה זולתי אם רישומו ניכר כלומר מעט רושם הקנוח. ורי"ף פירש אם ירדו גשמים על האבנים המקורזלות ונטבעו בקרקע אסור להוציאן מהקרקע לקנח משום סותר או משום טוחן זולתי אם רישומן ניכר שלא נטבעו בקרקע מכל וכל ורישומן ניכר למעלה מן הקרקע.
<h2>דף פא:</h2>
ועוד פשוט ואסור לפנות בשבת ניר שחרשו בה קודם זריעה משום שמשוה מה שלמעלה למטה והוי חרוש. וצרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו בשבת ולא חיישינן שמא יתלוש העשבים דדבר שאין מתכוין מותר.
<h2>דף פב.</h2>
היו לפניו צרורות וחרס מקנח בחרס ולא בצרור ודוקא בחרס של אוגני כלים. וכן אם יש לפניו צרור ועשבים מחוברים מקנח בעשבים מחוברים ולא יטלטל בצרור ולא חיישינן שמא יתלוש, פי' ואף על פי שאסור להשתמש במחובר לקרקע, דוקא באילן או בקנה.
<h2>דף צה.</h2>
רבוץ הבית כלומר לזלפו במים מותר לכתחלה כיון דקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר ואינו מתכוין להשוות העפר כך פשוט בשבת וכתב ר"ח דכבוד אפי' במכבדות מותר מזה הטעם וכן כתב בה"ג ובתוס' כתבו דכבוד אסור משום עפר ועצמות שמזיזן ממקומן וכן עמא דבר.
<h2>דף קיא:</h2>
כתב רבי מאיר שאסור לנגב כוס שהיה בתוכו מים או יין במפה או בשום דבר שמא יסחוט.
<h2>דף קיג.</h2>
כלי שאינו מקפיד האומן להשתמש ממנו כמו הקנים של האורגין מותר לטלטלן בשבת ולהשתמש בהן דמאחר שאינו מקפיד האומן כשמשתמשין בו לא הוי מלאכתו לאיסור כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכא:</h2>
צואה של קטן ולא צריכא למימר באותה חצר שמשתמש בה מותר לגררה ולטלטלה ולפנותה דלא גרע מגרף של רעי שמותר לטלטלו אלא אפילו בחצר אחרת מותר לטלטלה ולפנותה שראויה להאכילה לכלבים. פי' והוא הדין לצואת גדול כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכב.</h2>
קרונות של בית רבי שהיו עשויין לאדם והיו גדולים וכן מנורות גדולות מותר לטלטלם אבל רש"י פירש דמנורו' קטנו' מותר לטלטלן וגדולות אסור דייחד להן מקום וראשון נרא' עקר. ומנורות דוקא שלא הדליקו בהן באותה שבת וכתבתיו בחלק שני בדיני הנר [לעיל מ"ד ע"א].
<h2>דף קכג.</h2>
ופשוט כל כלי שהאומן מקפיד עליו שלא יתקלקל אין מטלטלין אפילו לצורך.
<h2>דף קכג:</h2>
ועוד פשוט קנה זתים מותר לטלטלו בין יש קשר בראשו ובין אין קשר בראשו.
ומסר הגדול ויתד המחרישה אין מטלטלין אותם וכן כלי מנוקב שמעשנין בו הכלים ומזלפין בו מים וכן סכינא דאשכבת' וחצינא דנגרי שמקפיד עליהם שלא יפגמו וכן נמי סכין או אזמל של מוהל או סכין של סופרים שמיחדו לתקן בו הקולמוס וכן כל כיוצא בזה אפילו שצריך להם לצורך אכילה או לצורך שום דבר המותר לעשות בשבת. וכל דבר שמלאכתו להתר כלומר שעושין בו מלאכה המותרת בשבת מותר לטלטלו בין לצורך גופו כלומר אם צריך לו לעשות אותה מלאכה בין לצורך מקומו אם צריך למקומו בין לשנותו מחמ' לצל בין לטלטלו שלא יגנב. וכל דבר שמלאכתו לאיסור שעושין בו מלאכה האסור' בשבת מותר לטלטלו לצורך גופו כלומר לעשות בו שום דבר המותר לעשותו בשבת כגון קורנס של נפחים לשבר בו אגוזי' כמו שכתבתי בח"ח [לעיל קכ"ג ע"א] וכדומ' לו זולתי אם האומן מיחד לו מקו' שמקפיד אם יתקלקל כמו שכתבתי וכמו כן מותר לטלטל לצורך מקומו אם הוא צרי' למקומו אבל אסור לטלטלו בשבת לשנותו מחמה לצל שלא לצורך מקומו וכן אסור לטלטלו כדי שלא יגנב כגון מרא שהוא מחפרת וכיוצא בו.
<h2>דף קכד:</h2>
ומכבדות של מילת פירוש כגון זנב שועל שמכבדין בו המילת וכיוצא בו מות' לטלטלו בשב' שמלאכתו להתר כך פשוט בשבת.
מכבדות של תמרה שמכבדין בהם הבית אסור לטלטלן מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר כדין כל כלי שמלאכתו אסור בשב' כך פשוט בשבת. וכתב רי"ף והאידנא דק"ל כר"ש הוו להו מכבדות דבר שמלאכתו להתר ואפילו מחמה לצל כמו שכתבתי [לעיל צ"ה ע"א]. וכן כתב רש"י דאסו' לכבד הבית משום אשוויי גומות דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וכתב הר"מ שהגויה המכבדת את הבית שאין למחות בידה.
כל הכלים הניטלין בשבת שבריה ניטלין אם ראויין לשום מלאכה, ואצ"ל אם נשברו מערב שבת שכבר היו ראויין לשום מלאכה בע"ש, אלא אפילו נשברו בשב'. ואין צריך שיהיו ראויין מעין מלאכתן הראשונ' כמו שברי עריבה לצוק בה המקפה ושברי זכוכית לצוק בהן שמן, אלא שום מלאכ' אחרת שאינן מעין מלאכתן כגון שברי עריבה לכסות בהן פי החבית ושברי זכוכית לכסות בהן פי הפך וכל כיוצא בזה כך פשו' בשבת וכן פסק רי"ף כת"ק. ובה"ג משמיה דרב צמח גאון דהלכה כרבי יהודה דאם נשברו בשבת צריך שיהיו ראויין לעשות מעין מלאכתן הראשונה ולראשון הסכימו רוב הפוסקים.
לבנים שנשתיירו מן הבנין מותר לטלטלן שראויים להסב עליהן ואם סדרן זו על גבי זו אסור דודאי אקצינהו לבנין אחר. חרס קטנה אפילו ברשות הרבים מותר לטלטלה אם צריך לה כגון לגרור הטיט מעל מנעליו דמאחר דבחצר מותר לטלטלה לכסות בה שום דבר כמו כן ברשות הרבים אם צרי' להן. ומגופת חבית שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטלה בשב' דראוי' לכסות שום דבר כגון כלי ולא יחתוך ממנה שבר לכסות בה כלי או לסמוך בה כרעי המטה ואם זרקה לאשפה מבעוד יום אסו'.
<h2>דף קכה.</h2>
ושיירי מחצלת שבלתה מותר לטלטלה בשבת דכמו שהיא ראויה לכסות בה עפר כך אחר שבלתה ראויה לכסות בה צואה. ובלאות של בגד אסור לטלטלן בשבת ודוקא שאין בהן ג' אצבעות באורך על שלשה ברחב שאינם ראויים לא לעניי' ולא לעשירי' אבל יש בהן שלשה אצבעות מטלטלין אותם לעניים ולא לעשירים וכן מוכח בשבת [לקמן קכ"ז ע"ב].
כל שהוא ראוי לעני מטלטלין אותו לעני ולא לעשיר מא... לו ולא אמרינן הואיל ואם ירצה היה מפקיר נכסיו והיה עני. וכמו כן כל הראוי לעשיר מטלטלין אותו לעשיר ולא לעני ולא אמרינן כל ישראל בני מלכי' כך פשוט בשבת.
ועוד פשוט שברי תנור ישן הרי הוא ככל הכלים ומותר לטלטלן בחצר כמו שכתבתי. וכסוי שלו אינו צריך בית יד כי בלא בי' יד מטלטלין אותו בשבת.
<h2>דף קכה:</h2>
אבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת ודוק' בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ואסור להטות החבית כי היה צריך לעשות מעשה כדי שיטלטלנה למחר ולא די בהנחתה על פי החבית, פירוש ולא דמי לחריות של דקל או עצים שכתבתי למעלה [נ' ע"א] לישב עליהם שאין צריך לקשור מע"ש דאבן שאני דצריך מעשה הניכר מע"ש כך פשוט בשבת וכן מוכח וכן פסק רי"ף כרבי אמי ויש מי שפסק כרבי יוחנן דדוקא בשוכח אבל במניח נעשה כסוי חבית פירוש ודוקא מניח על פי חבית דהוי מעשה כל שהו וראשון נראה עקר.
אבנים שרוצה לישב עליהן למחר צריך לסדרם מערב שבת דהאבנים צריכין מעשה גדול כדי לטלטלן בשבת כמו שכתבתי למעלה כך פשוט בשבת וכן פסק רי"ף ולאותם שפסקו כרבי יוחנן כמו שכתבתי למעלה אינו צריך מעשה גדול אלא מעשה כל דהו כגון לשפשף האבנים לא לסדרם.
<h2>דף קכו:</h2>
כסוי קרקעות כגון בור ודות אין ניטלין בשבת אלא אם כן יש להם בית יד כלומר בית אחיזה. וכסוי כלים הניטלין אפילו אין להם בית אחיזה. וכסוי כלים שחברן בקרקע גזרינן אטו כסוי קרקעות וצריכין בית אחיזה כך פשוט בשבת וכן פסק רי"ף בכסוי כלים שחברן בקרקע ותמהו עליו כי בכסוי תנור פסק הוא שאין צריך בית אחיזה כמו שכתבתי למעלה [קכ"ה ע"א] בדין כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן וכו' והתנור היה מחוב' לקרקע וכתב הרא"ש דנראה לו דטעות סופר דודאי כסוי כלים אפי' חברן בקרקע אין צריך בית אחיזה. ואולי כי הרי"ף מחלק בין כסוי תנו' שהתנור אינו כל כך מחובר בתוך הקרקע ובין כלים שמחוברים מכל וכל בקרקע (וטומנין) [וטמונין] בתוכו.
<h2>דף קמ:</h2>
חלוק כשמנגבין אותו לשמש או לרוח ותולין ומכניסין אותו בקנה דרך הבתי זרועות שלו ואם רוצה לשולפו בשבת שולף הבגד מן הקנה ולא הקנה מהבגד דקנה אינו כלי ואם היה קנה של אורגין מותר דתורת כלי עליו ומותר לטלטלו כך פשוט בשבת עץ שתולין בו הבשר מותר לטלטלו וכן של דגים נמי אף על גב דהוי מיאוס ומקצי ליה קיימא לן כרבי שמעון ואפילו במוקצה מחמת מיאוס כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמא.</h2>
קש או תבן שעל המטה אסור לנענעו בידו בשבת אם רוצה לשכב עליו אבל מנענעו בגופו דסתם קש לטיט עומד אבל אם היה מאכל בהמה או שהיה על המטה כר או סדין שנרא' שחושב לשכב עליו מבעוד יום אף על פי שלא חשב מבעוד יום לשכב עליו בשבת ממש מותר לנענעו בידו כך פשוט בשבת.
מכבש של בעלי בתים שכובשין תחתיו הבגדים מתירין בשב' אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בהן ואם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן כך פשוט בשבת.
טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקרקע ולא חיישינן לאשווי גומות, או בקורה או במעט חרס הראוי לטלטלו שיש בו כדי לסתום פי שום כלי כך פשוט בשבת וכן פסקו קצת מהפוסקין ומותר לקנחו בכל ענין כרב פפא דהוא בתרא ויש מהפוסקי' שפסקו כמר בריה דרבינא דאוסר בכל ענין וראשון עקר. טיט שעל בגדו (מסכסכו) [מכסכסו] מבפני' בידיו בלא מי' ואין (מסכסכו) [מכסכסו] מבחוץ דנר' כמלבן שכך עושין כשמלבני' עם מים פי' שאם היה במים מלבן ממש הוי כך פשוט בשב'. ועוד פשוט אבל מגררו בצפרן ובסכין.
<h2>דף קמא:</h2>
מנעל שע"ג דפוס של עץ שמשימין לתוכו שומטו ממנו בשב' כך פשוט בשבת.
נוטל אדם בנו בחצר והאבן ביד בנו ונוטל אדם כלכלה והאבן בכלכלה ודוק' בנו שיש לו געגועין על אביו שאם יטלנו יהיה לו עגמ' נפש ויסתכן ולאו דוקא סכנת נפשות אלא אפילו סכנת חולי וכמו כן דוקא אבן שאם יפול ממנו לא יביאנו אביו אבל מעות לא שאם יפלו מן הבן שמא יביאם אביו ויטלטלם כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמב:</h2>
טלטול מן הצד יש בו שני חלוקים כשהוא לצורך דבר האסור כגון הופך מת ממטה למטה אסור כדאמרינן טלטול מן הצד שמיה טלטול אבל אם הוא צריך לדבר המותר וכשנוטל המותר נוטל האסור כגון מעות שעל הכר נוטל הכר והמעות נופלים מאליהן כאשר אכתוב אז אמרי' דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול כך הסכימו כל המפרשי' וכן כתב רי"ף וכן מוכח בשבת.
ועוד פשוט ואם היתה זאת החבית שהאבן עליה בין החביות מגביה ומטה על צדה והאבן נופלת ואם היתה חבית מנחת באוצר או כלי זכוכית מונחים תחתיה מגביה למקום אחר ומטה על צדה והיא נופלת ונוטל ממנה מה שצריך לו ומחזירה למקומה.
ומעות שעל הכר אם חושש שמא יגנבו כתבו המפרשי' דאסור לטלטל הכר בעוד' עליו בשבת דומיא דמרא שהיא מחפורת שאסור לטלטל שמא יגנב. ושום דבר מונח על גבי מעות מותר ליטלו דלא אמרו מוקצה אלא לטלטלו אבל ליגע בו מותר כך כתב הר"מ.
דבר האסו' לטלטלו אין מניחי' עליו ככר או תנוק לטלטלו דלא אמרו ככר ותינוק אלא למת בלבד כך פשוט בשבת.
ואחרי שביארנו דיני המוקצה הוצרכנו לבאר עניני הטלטול שיש כמה דרכים שהותר בהם לטלטל אפילו דבר המוקצה מחמת גופו או מחמת איסורו, יש מהם לטלטלן בעצמן ויש מהם ע"י דבר אחר. ומצאתי עשר דרכי'. הדרך הא' מצינו שהתירו לטלטל האיסו' מצד ההתר בחררה שהטמינה בגחלים [קכ"ג ע"א] שהתירו לתחוב בה כוש או כרכר ולנערה ודוקא בשוכח אבל במניח נעשית החררה בסיס לדבר האיסור א"נ אפילו במניח ושאני הכא שלא הונחו הגחלי' להיות החררה בסיס להם אלא לצורך האפי' ולסלקם. הדרך הב' שאין צריך לטלטל האיסור מן הצד שנערו אלא מותר לטלטל ההתר בעוד שהאיסו' עליו והוא ששנינו [קמ"א ע"ב] נוטל אדם את בנו והאבן בידו ואוקי' בתינוק שיש לו געגועי' על אביו וטעמ' משום צערא דינוק' שרו ליה וה"מ ברשות היחיד ודוקא אבן אבל דינר לא דילמ' נפיל ואתי לאיתויי. הדרך הג' שהות' לטלטל ההתר בעוד שהאסו' עליו ואפילו במניח שנעשה בסיס לו והוא שיהא כמו כן בסיס לדבר ההתר והוא ששנינו [קמ"ב ע"א] מטלטלין תרומה טמאה עם הטהור' ודוקא בשטהורה למטה דלא מצי שקיל לה לטהורה ודוקא בפירות המתטנפין דא"א למשדינהו ולמנקט תרומה טהורה הילכך מטלטל להו בתוך הכלכלה עד דזריק להו לכלהו בפתורא ושקיל לטהורה ואכיל לה לפי שכל דבר המוקצה מחמת גופו כתרומה טמאה וכאבן ודבר המוקצה מחמ' אסור כנר שהדליקו בו באותה שבת דאתקצאי לבין השמשות אינו מותר לטלטלו אפי' עם ההתר כל היכא דמצי לנעורי ולמשדי ולמינקט התרא והני מילי לצורך גופו כלומר שאין צריך אלא לתרומה (טמאה) [טהורה] ואם צריך לכלכלה נמי הרי יכול לנער הכל וליטול הכלכלה כדאמרי' ולנערינהו נעורי אבל אם צריך למקום הכלכלה דאי נמי מנער למה שבתוכ' צריך למקומה מטלטלה עם הכל דכיון דנעשית בסיס אף לדבר המות' מותר לטלטל הכל לצרכו. וכנונה אגב קטמיה שהתירו [מ"ז ע"א] ואף על גב דאיכא עליה שברי עצים משום שנעשית הכנונה בסיס לדבר האסור הן שברי עצים האסורי' ולדבר המותר זהו האפר שמותר לכסות בו צואה משום דלא אפשר למינקט קיטמא לחודיה אפי' אי שדי להו מכנונה. הדרך הד' שהתירו לטלטל ההתר אפילו שהאיסור עליו ואפילו במניח והוא ששנינו [קכ"ה ע"א] אבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאי' בה וכדמפר' טעמ' וכיון דהדקה שויא דופן לקרויה וכן [קמ"ב ע"א] כלכלה (פתוח') [פחותה] ונסתם נקב שלה באבן מותר לטלטלה שהרי נעשית כדופן לכלכלה. הדרך הה' הוא שהתירו לטלטל האיסור על ידי ההתר שעליו וזה הותר במת בלבד ע"י ככר או תינוק ואף על פי שהתירו לטלטל עצמו' וקליפין וגרעיני תמרה אגב הפת משו' דלא חשיבי ובטילי לגבי פת כדפרשי' לעיל. הדרך הו' הוא שהתירו במת [מ"ג ע"ב] אפילו טלטול כי אורחיה בלא ככר או תינוק אי לא מצי למיעבד וזה לא הותר אלא להצילו מהדליקה דמתוך שהוא בהול על מתו וכו' אבל במוטל בחמה לא מבעיא כי אורחיה דאיסור אלא אפילו טלטול מן הצד אסור ואע"ג דבעלמא שרי טלטול מן הצד ה"מ לצורך התר אבל לצורך איסור כי הא אסור. הדרך הז' הוא שהתירו [קכ"ד ע"ב] שברי כלי לטלטלן בעצמן ואף על גב דדמו לצרורות והוא שיהו עושין מעין מלאכה (הראשונה) כגון שברי עריבה לכסות בהן את החבית ואף על גב דליכא עלייהו תורת כלי דכיון דשיירי כלי נינהו. הדרך הח' הוא שהתירו לטלטל גרף של רעי בעצמו בלא שום דבר כדאמרינ' בביצה [ל"ו ע"ב] גבי עכבר דאשתכח באספרמקי דרב אשי אמר להו נקטוה בצוציתה ואפקוה וה"מ בבית אבל בחצר או במקו' שאין אדם מקפיד עליו לא ואסור לעשות גרף של רעי לכתחלה אבל אם הוא במקום שאדם מקפיד עליו מותר להכניס שם מטתו או כלי תשמישו לגרום להיות גרף להוציאו. וכן מוכח [ביצה שם] בי רחיא דאביי דלוף וכו' עיילי לפורייך וכו' אדהכי נפל בי רחיא וכו' אמר תיתי לי דעברי אדמר אלמא כה"ג לאו עשיית גרף לכתחלה הוא הואיל וממילא מתעבדי. הדרך הט' הוא שהתירו [פ"א ע"א] אבנים מקורזלות לטלטולי לבית הכסא ומשום כבוד הבריות הוא דשרי. הדרך הי' הוא שהתירו לטלטל המוקצה מחמת גופו יש מהן בהכנסה לבדה ויש מהן בישיבה לבדה ויש מהן בשפשוף או בלמוד. בהכנסה כגון עפר לכסות בו צואה וכדאמרינן [נ' ע"א] מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו והוא שייחד לה קרן זוית. ויש מהן בישיבה כגון [שם] חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן לישיבה דלא סגי בהכנסה אלא בעי' שישב עליהן מבעוד יום. ויש מהן בשפשו' או בלמוד כגון נדבך של אבנים [קכ"ה ע"ב] בפלוגתיה דרבי אמי ורבי אסי ויש מי שקבע כרבי אמי ויש מי שקבע כרבי אסי. וליבני [קכ"ד ע"ב] דאשתיור מבנינא דחזו למזגא עלייהו סגי להו בנמלך לזה משום דלהכי נמי עבידי אבל אי שרגינהו ואקצינהו אסירי. כל אלו והדומה להן לאו בני מעבד מעשה נינהו לשוויי עלייהו תורת כלי ומשום הכי שרו בהני אורחי דכתיבנא. ותשמישי כלי' ותשמישי קרקעות [קכ"ו ע"ב] הוא דבעו תורת כלי כלומר למיעבד בהו(א) מעשה דמתחזי למאי [ד]מיתקנו וזה תאר כלי שלהם עכ"ל הר[א]"ש ז"ל ואינו מהחבור אלא שראיתיו טוב ויפה לעניני המוקצה.
עמוד שהנר עליו מותר לנגע בעמוד בשבת משום דאין מטלטל כך כתב רמ"ה. מעות בתוך הכיס ושכח מערב שבת מתיר כיסו ומניחו ליפול ואפי' יש בתוכו כתבי הקדש וכן אם הם קשורים בכנף חלוקו מתיר ונופלי' לארץ כך כתב רמ"ה. לא יאמ' לגוי להצניע מעותיו או כיסו כי כל האסו' לעשותו אסור לאומרו לגוי. תשוב' להרא"ש ז"ל ואינו מן החבור אך הוא טוב ויפה אל החלק הזה. לשון הרא"ש ז"ל בתשובה. בענין המוקצה יש בו ארבעה מינין. המין האחד דבר מוקצה מחמת גופו כאבנים ועצים ומעות וכיוצ' בהן שאין להן תור' כלי. המין השני דבר המוקצה מחמת איסורו כגון נר שהדליקו בו בשבת וכגון תרומה טמאה וטבל וכל דבר המחובר בין השמשות ונתלש והמחוסר צידה וניצוד וכן כיס שיש בו מעות וכן כל כלי שנעשה בסיס לדבר המוקצה מחמת גופו כגון חבית שיש עלי' אבן ובמניח וכר שהניחו עליו מעות. המין השלישי דבר המוקצה מחמת מצותו כגון עצי סוכה ונויה. המין הרביעי דבר המוקצה מחמת מלאכתו כלומר שיש לו מלאכת איסור כקורנס הנפחים וכיוצא בו. שני מינים הראשונים שהם מוקצה מחמ' גופו כגון אבנים וכיוצא בהן ודבר המוקצה מחמ' איסורו דין אחד יש להן ושוה דיניהם כנר שהדליקו בו בשבת אף על פי שכבה וכן עצי סוכה שנפלה ביום טוב אפילו היתה רעועה מערב יום טוב אף על פי שאדם מצפה לנר אימתי תכבה ולסוכ' אימתי תפול אסורים הואיל והוקצו בין השמשות. או דבר שנתלש או ניצוד בשבת או ביו' טוב אסורים הואיל והוקצו בין השמשות. וכן כלי שנעש' בסיס לדב' האסור היה עליו בין השמשות אסורים לטלטל אפילו נסתלק האיסור מעליהם, אלא שיצא מכללם טבל שאף על פי שהוקצה בין השמשות מחמת איסורו אם נתקן מותר כדאמרינן [מ"ג ע"א] טבל מוכן הו' אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן לפי שכל אדם יכול לתקנו, ולא דמי לבכור בעל מום אף על פי שניכר מומו מבעוד יום לפי שאין התרתו אלא על ידי חכם ומי יימר דמתרמי. ואלו השני מינים דינם שוה לאסור שאנם ראויין לטלטלן אפילו על ידי ככר או תנוק דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. והמין השלישי שהוא דבר המוקצה מחמת מצותו כגון עצי סוכה ונוייה אסורים והוא ששנינו [ביצה ל' ע"ב] אין נוטלין עצים מן הסוכה, ומנין לעצי סוכ' שאסורי' כל שבעה וכו', ותניא סככה כהלכתה וכו'. אלא שלנויה מועיל תנאי [כדקתני סיפא ואם התנה עליה הכל לפי תנאו] אבל עצי סוכה לא מועיל תנאה אפילו לרעועה דלכל שבעה אתקצאי ודעתיה דאי נפלה הדר באני לה וזהו דעת הרי"ף בפ' המביא, וה"ג התם אין נוטלין עצי' (לא) מן הסוכה (ולא) [אלא] מן הסמוך לה ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסור' [ואם התנה עליה הכל לפי תנאו] ופריך ומי מהני בה תנאה ופריק שמואל סיפא אתאן לסוכ' דעלמא. הדר פריך ולא מהני בה תנא' והתני' סככה כהלכת' וכו' ואם התנ' עליה הכל לפי תנאו ופריק אביי [ורבא] באומר איני בודל מהן כל בין השמשות אבל עצי סוכה דחיילא קדושה עלייהו אתקצו לז' ורי"ף ז"ל לא חשש (להפסיק) [לפסוק] פירוקיה דרב נחמן בר יצחק דתריץ לרישא בסוכה רעועה משום דאותו תרוץ אליבא דר"ש דשרי במותר שמן שבנר ולא קאמ' בהא כרבה. גם לא הזכיר תרוצו של שמואל דתריץ לסיפא בסוכ' דעלמ' וזה היה דעתו לסמוך על תירוצ' דאביי ורבא דאמרי באמ' איני בודל אלמא איכא לאיפלוגי בין עצי סוכה לנוייה הילכך לא צריכינן לתרוצא בסוכה דעלמא אלא אפילו בסוכה דמצוה וסיפא אתאן לנוייה ואף על פי שלא הוזכר נוייה בבריתא כיון שהזכיר ברישא מן הסמוך לה ומן הסמוך לה היינו אסורייתא כדפרי' רב מנשיא במתני' וקאמר דבסוכת החג (שאיסורה) [שאסורה] כלומר הסמוך לה ונוייהן הדומין (לא) [לה] וקאמר שאם התנה עליה אף על גב דבעצי סוכ' לא מהני תנאי, לנוייה מהני תנאי וכ"ש לאיסוריית'. וזה הדרך נוטה למה שאמרו (בריש') [בירושלמי] על זו המשנה אמרין בשם שמואל שלא נתכוון לעבותה אבל אם נתכוון לעבותה אסו' כשלא התנה אבל התנה מותר רב נחמן בר יעקב בעי וכי אדם מתנה לסתור אהלים אמרי בשם שמואל (בנופל) [בטפל] לה פי' מה (שנופל) [שטפל] לסוכה דהיינו אסורייתא דלהנהו מהני תנאה ובלא תנאה אסור כשנתכוון לעבותה. הרי נתברר דלנוייה מהני תנאה אבל לעצי סוכה לא מהני ואפילו בסוכה רעועה משום דדמי למותר שמן שבנר שאף על פי שאדם מצפה אימתי תכבה נרו אסור. המין הד' דבר המוקצה מחמת מלאכתו שהיא מלאכת איסור כקורנס הנפחים וכיוצא בו והותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו אבל מחמה לצל לא אבל יש לו התר אפילו מחמה לצל על ידי ככר [או תינוק], והוא ששנינו [שבת קכ"ג ע"א] מדוכה אם יש עליה שום מטלטלי' אותה ואף על גב דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת התם במוקצה מחמת גופו כאבנים וכיוצא בה' דהוו דומיא דמת א"נ בארנקי מליאה מעו' דבטל לגבי מעות דהוו כמו אבנים אבל מוקצה מחמת מלאכה כמדוכה כיון שיש עליה תורת כלי שרי לטלטלה אגב אוכלין שעליה כנ"ל. והא דמטלטל שמואל [קמ"ג ע"א] גרעיני דתמרי פרסייתא אגב ריפת', באתרי' דשמואל לא היו הבהמות אוכלין אותם אבל אם היו הבהמות אוכלין אותם לא היו צריכין לכך דהא שמואל כר"ש ס"ל דלית ליה מוקצה. אבל יש לתמוה אם אינן ראוין אפילו אגב ריפתא היכי מטלטל ורבי' יעקב אומר דמחמיר על עצמו היה כדאמרי' בפרק נוטל [קמ"ב ע"ב] אי לאו דאדם חשוב אנא כיפה אכיפי למה לי או סכינא אבר יונה, דע"כ הני גרעינין חזו לבהמה דאי לא חזו כאבן חשיבי וכי מטלטלין אבן אגב הפת זולתי אם היא בכלי כהנהו דנוטל. ועוד דההיא דמגביהין מוכח בפ' נוטל דהן מאכל בהמ' ומוקי לה בגמ' כר"ש וזהו טעם הגבהת עצמות וקליפין דחזו למאכל בהמה והתרוץ הוא דגרעינין בטלין אגב הפת וזה הטעם בשלחן ומפה שמגביהין אותה עם עצמות וקליפין אפילו בקליפי אגוזים ואין נמנעין אבל כל מידי דלא בטיל לגבי הפת וכל היכא דליכא עליה תורת כלי לא שרי' ליה אגב ריפתא ויש (שמתירין) [שמתרצים] מדוכה (ו)היינו טעמא דשרי' לטלטולי אגב שום שעליה מפני שהמדוכה לשום כקדירה לתבשיל שהוא תשמיש לשום מבעוד יום הילכך שרי לטלטלה אפילו מחמה לצל. אלו דיני דבר המוקצה מחמת מלאכתו שהוא מותר לצורך גופו ולצורך מקומו כיון שיש עליו תורת כלי. ויש דבר המוקצה מחמת מלאכתו והוא כמוקצה מחמ' גופו והוא מחמת חסרון כיס כקורנס של זהבים ובשמים [קכ"ג ע"א] שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומסר הגדול ויתד המחרישה (וסיירי) [וסיכי] זיירי ומזורי וכן [קנ"ז ע"א] ארזי (ואסוכי) [ואשוחי] שאסור להסיקן בי"ט.
<h2>דף קמג.</h2>
מגביהין מעל השלחן עצמו' וקליפין ומעבירין פירורין פחות מכזית ושער של אפונים של עדשים הואיל וראויין למאכל בהמה ולכלבים וכן גרעיני הפירות הואיל וראויין אגב הפירות פשוט בשבת. אף על גב דקיימא לן כרבי שמעון דלית ליה מוקצה ומותר לטלטל כל הדברי' שכתבתי אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו כגון להחזיר פניו ולהשליכן אחרי המטה או לזורקן בלשונו או לטלטלן אגב הפת וכל כיוצא בזה כך פשוט בשבת. ספוג ניטל בשבת אם יש לו בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו שמא יסחוט כך פשוט בשבת.
<h2>דף קנא:</h2>
קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המט' שיש תורת כלי עליה ולא שתעלה הקורה יותר פירוש דה"ל כבונה אלא שלא תרד הקור' למטה כלומר שתעמוד כמו שהיא ולא תפול יות' כך פשוט בשבת.
<h2>דף קנג.</h2>
טלטול הראוי לא התירו במקום שיש הפסד זולתי למי שהחשיך לו בדרך ולפי זה אסור להחביא כשיבאו אנשים לביתו בשבת אף על פי שיש הפסד ובעל התרומות התירו וראשון נראה עקר.
מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו ולאו דוקא שאסו' ליטלו או להוליכו פחות פחות מד' אמות אלא אפי' להגביהו אסור משום מוקצה אף על פי שירא שמא יקדמנו אחר כדאמרינן בשבת דוקא כיסו אבל מציאה לא כך דקדקו בתוספות במציעא [ט' ע"א] על ההיא אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת וכו' וכן כתב ר"ח דלא התירו במציאה להוליכו פחות פחות מד' אמות והרמב' כת' דמותר להוליכו פחות פחות מד' אמות וראשון נראה עקר.
<h2>דף קנז.</h2>
מוקצה מחמת מיאוס אינו מוקצה כגון נר ישן שלא הדליקו בו באותה שבת וכיוצא בו שמותר לטלטלה כמו שכתבתי בח"ב אבל מוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו בו באותה שבת וכיוצא בו אסור לטלטלה וכן מוקצה מחמת חסרון כיס כדאמרינ' דאסור לטלטל מסר גדול ויתד של מחרישה כאשר אכתוב. ומוקצה מחמת איסור דוקא הדבר שהוא בא באיסו' שהוקצה בעבורו כגון שוחט בשבת אבל נבלה שבא בשבת ממילא, לא דמחתכין אותה לכלבים אפילו נתנבלה באיסור כך דקדקו הפסקנים בחולין [י"ד ע"א] וכן מוכח בשבת ובכמה דוכתי. ורי"ף כתב בשבת אנן קי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה מחמת איסור אלא נר שהדליקו בו בשבת דדחייה בידים וגרוגרות וצמוקין וכיוצא בהן ומוקצה מחמת חסרון כיס ע"כ.
